פסק-דין בתיק תע"א 9139-09

1.         בפנינו בקשת התובעת להעברת הדיון לבית משפט השלום.

2.         להלן הרקע לבקשה -

א.         ביום 1.9.09 התובעת הגישה תביעה לבית דין זה, לתשלום פיצויי פיטורים, שכר, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ופדיון הבראה.

ב.         הנתבעת טענה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד - מעביד, ובהתאם, הפלוגתא המרכזית בתיק זה היא בשאלה זו.

ג.          הנתבעת הגישה בקשה לצירוף הממונה על השכר באוצר וזו התקבלה, בהחלטה מיום 25.3.12, "לשם פתרון הסכסוך, על כל הבטיו".

ד.         הצדדים התייצבו לישיבת הוכחות ביום 18.10.12. סמוך למועד זה, התובעת הגישה בקשות לדחיית הדיון, בשל הליך נוסף המתנהל בבית משפט השלום בראשון לציון (להלן - ההליך המקביל). בקשות אלה נדחו. או אז הגישה בקשה ובה טענה כי במסגרת ההליך המקביל, נודע לה שישנו הסכם אצל הנתבעת וממנו עולה שהיא פרילנסרית. ביום 17.10.12 נקבע שהתובעת תבהיר בפתח ישיבת ההוכחות אם היא עומדת על הטענה כי בינה ובין הנתבעת לא התקיימו יחסי עובד - מעביד.

ה.         בדיון שהתקיים ביום 18.10.12 התובעת טענה כי "אינה מעוניינת לנהל את ההליך כאן אלא בביהמ"ש בראשון ומבקשת להעביר את התיק מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט." בתשובה להערת בית הדין כי העילות והסעדים שבכתב התביעה אינם בסמכות בית משפט השלום, התובעת טענה שתבקש מבית המשפט "הנעבר לתקן את התביעה."

            עמדת הנתבעת באותו דיון היתה כי יש לדחות את התביעה.

            עמדת הממונה על השכר באוצר היתה שמאחר שהתובעת לא מחקה את תביעתה והצדדים התייצבו לדיון, יש מקום לפסיקת הוצאות.

ו.          בסיום הדיון נקבע כי הצדדים יגישו טיעונים קצרים בשאלה הדיונית, אם דין התביעה להמחק, להדחות או שיש להעביר את התיק לבימ"ש השלום בראשל"צ, כפי שהתובעת ביקשה.

3.         לטענת התובעת, יש להתיר לה את תיקון כתב התביעה, כך שהסמכות העניינית תהא נתונה לבית משפט השלום ולאחר מכן יש להורות על העברת הדיון לבית משפט השלום בראשון לציון, בו נדון ההליך המקביל, כך שהתביעות יאוחדו. התובעת מנמקת את בקשתה בכך שממצאים עובדתיים בדבר הסכם שנכרת עימה כקבלנית, נודע לה רק לאחר עדות מנכ"ל הנתבעת בדיון מיום 24.9.12 בבית משפט השלום.

4.         לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף על פי תקנה 45(א)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, מאחר שאם אין יחסי עובד - מעביד בין הצדדים, לבית הדין לעבודה אין כלל סמכות לדון בתובענה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן כבר בכתב ההגנה נטען שההתקשרות בין הצדדים היתה של קבלן ומזמין שירותים ולא יחסי עבודה. בנוסף, מקום בו נתבעו רכיבים על פי משפט העבודה, אין להעביר את התביעה לבית משפט השלום ואף אין לאפשר לתובעת לתקן את תביעתה לצורך העברת הדיון.

5.         עמדת הממונה על השכר באוצר היא שהוא אינו צד להליכים האזרחיים, אלא שבמקרה זה יש לחייב את התובעת בהוצאות משפט לאור עיתוי הגשת הבקשה ושקילת הזמן והמשאבים שנדרשו לטיפול בתביעה זו.

6.         מאחר שהתובעת הצהירה כי אינה עומדת עוד על הטענה שבינה ובין הנתבעת התקיימו יחסי עובד - מעביד, אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון בסכסוך שבין הצדדים. בנוסף, לאור הצהרת התובעת, אין מקום לדון בתביעתה שכל כולה לסעדים מתחום משפט העבודה וחקיקת המגן (שכר, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, חופשה והבראה).

7.         הוראות הדין הרלוונטיות לענייננו הן סעיף 79(א) לחוק בבתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן - חוק בתי המשפט) וכן  תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (ללהן - תקנות סדר הדין).

בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, נקבע -

       "מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם."

בתקנה 45 לתקנות סדר הדין נקבע -

"(א)      בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה: